מה מונע מאיתנו לממש את הפוטנציאל שלנו?

מה מונע מאיתנו לממש את הפוטנציאל שלנו?

יש הרבה תשובות לשאלה הזו. במאמר הזה אתמקד בנקודה אחת:

״למה״.

ניטשה אמר פעם ״מי שיש לו למה שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך״. תקופה ארוכה חשבתי על המשפט הזה ולא ממש הצלחתי להבין אותו. הרגשתי שאני יודע מה הסיבה שבגללה אני פה, אבל שהרעיון פשוט לא עובד עליי. הרי אם אני כבר יודע מה ה״למה״ שלי, למה הוא לא נותן לי את הכוח להתמודד עם כל ״איך״?

עם הזמן הבנתי שהבעיה הייתה שלא באמת הבנתי את ה״למה״ שלי. חשבתי שאני יודע מה אני רוצה לעשות בחיים, אבל לא ירדתי מספיק עמוק כדי להבין למה אני בכלל מאמין שהדברים האלה חשובים. במאמר הקרוב אנסה להראות כיצד הצלחתי להבין את מהות ה״למה״ בחיי, לאחר מסע למידה ארוך, ואני מקווה שהתובנות שלי יוכלו לעזור לכם עם החיפושים שלכם.

בספרו ״האדם מחפש משמעות״, ויקטור פרנקל נעזר במשפטו של ניטשה כדי להסביר את חשיבות המשמעות בהתמודדות עם מצבי קיצון. פרנקל מתאר כיצד במחנות הריכוז, גם בתוך מציאות בלתי נתפסת, תחושת משמעות ותקווה לעתיד יכלו לסייע לאסירים להתמודד עם הסבל. הוא סיפר שרופא המחנה הבחין שבשבוע שבין חג המולד 1944 לראש השנה 1945 שיעור התמותה עלה באופן חריג, וייחס זאת לכך שאסירים רבים קיוו להיות בבית עד חג המולד ואיבדו תקווה כשהציפייה קרסה.

המציאות במחנות הייתה מורכבת ואכזרית ואין בהבחנה הזו לקבוע שאובדן התקווה גרם למותם של האסירים, אבל הסיפור ממחיש את החשיבות שפרנקל ייחס לתחושת משמעות ואת האופן שבו היא עשויה להשפיע על ההתמודדות שלנו עם המציאות. מעניין לראות שגם מחקרים מודרניים מצביעים על קשר בין תחושת תכלית בחיים לבין הבריאות שלנו. במטא־אנליזה שפורסמה בשנת 2026, וכללה נתונים על כמעט חצי מיליון אנשים, נמצא קשר בין תחושת תכלית גבוהה בחיים לבין סיכון נמוך יותר לתמותה מוקדמת.

לב טולסטוי, הסופר וההוגה הרוסי מהמאה ה־19, מדבר בחיבורו ״וידוי״ בדיוק על הנקודה הזו. טולסטוי תיאר את עצמו כאדם שניצח את המשחק. הוא היה עשיר, סופר מצליח ומוערך, עם משפחה שהוא אהב, כבוד והמון מוניטין. וכל זה הוביל אותו לשאלה אחת.

״למה?״.

אם כאשר הוא ימות וצאצאיו ימותו דבר לא יישאר, אז לשם מה הוא עובד כל כך קשה? מה הופך כל פעולה לבעלת משמעות? מה הטעם בהצלחה שלו אם בסופו של דבר המוות יבטל את הכול?

טולסטוי מתאר כיצד השאלות הללו הובילו אותו למשבר קיומי עמוק, עד כדי כך שהחל לחשוב על האפשרות לשים קץ לחייו. הוא ניסה למצוא באמצעות ההיגיון תשובה שתסביר מדוע החיים ראויים לחיותם, אבל פעם אחר פעם הגיע למסקנה שכל דבר סופי מאבד את משמעותו אל מול המוות.

אלא שבשלב מסוים הוא החל להטיל ספק בדרך שבה הוא שואל את השאלה. הוא הבין שאולי הבעיה אינה בחיים עצמם, אלא בכך שהוא מנסה להסביר באמצעות התבונה בלבד כיצד חיים סופיים יכולים לקבל משמעות שאינה מתבטלת עם המוות.

הדבר הוביל אותו לבחון את האמונה ולמצוא את החיבור בין הסופי לאינסופי. בין היתר, הוא התבונן באנשים פשוטים, שעבדו קשה וחיו חיים שלא כללו את ההצלחה והמעמד שהיו לו, ובכל זאת מצאו משמעות בחייהם באמצעות אמונתם. טולסטוי הגיע לתפיסה שלפיה האמונה מאפשרת לאדם ליצוק לחייו משמעות שאינה מתבטלת עם המוות.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה המרכזית שלי.

פילוסופים רבים דנו בשאלת ה״למה״, והתשובה שלי לשאלה היא שכל אחד מאיתנו צריך למצוא את המנוע שלו בעולם. סיבה אמיתית לקום בבוקר. סיבה להמשיך לחיות.

אבל אני חושב שאנחנו צריכים להבחין בין כמה שאלות שונות. יש הבדל בין לשאול מה אני רוצה להשיג, למה אני רוצה להשיג את זה, ולמה אני בכלל מאמין שהדבר הזה בעל משמעות.

בספר ״אליס בארץ הפלאות״, אליס פוגשת את חתול הצ׳שייר ושואלת אותו באיזו דרך עליה ללכת מכאן. החתול בתגובה שואל אותה לאן היא רוצה להגיע, והיא עונה שלא כל כך אכפת לה. החתול מסביר לה שאם לא אכפת לה לאן היא מגיעה, לא ממש משנה באיזו דרך תבחר.

זה מתחבר באופן ישיר לשאלת מימוש הפוטנציאל. אם לא נדע לאן אנחנו שואפים ולמה אנחנו בכלל עושים את מה שאנחנו עושים, איך נדע באיזו דרך לבחור? אם אנחנו לא יודעים מהו אותו פוטנציאל שאנחנו רוצים לממש, כל הכלים שבעולם לא יעזרו לנו לבחור את הכיוון הנכון.

אבל אני רוצה לקחת את השאלה הזו צעד אחד אחורה.

נניח שאנחנו כבר יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע. אנחנו יודעים מה השאיפות שלנו, מה אנחנו רוצים לעשות בחיים ואפילו למה אנחנו רוצים לעשות את זה. עדיין נשאלת השאלה: מה עומד בבסיס כל הרצונות האלה? למה אנחנו מאמינים שהמטרות שלנו חשובות מלכתחילה?

כשאנחנו מדברים על הסיבה העמוקה ביותר להמשיך לחיות, אנחנו כבר לא מדברים רק על מטרות ושאיפות. אנחנו מדברים על הנחת יסוד קיומית. נקודה בסיסית כל כך בתפיסת העולם שלנו, שאנחנו מאמינים בה בכל ליבנו גם אם אנחנו לא יודעים להסביר אותה באופן רציונלי או להוכיח שהיא נכונה. משהו במבנה האישיות שלנו שמושך אותנו להנחת יסוד שבוערת בנו, שאנחנו לא מצליחים להתכחש אליה.

וזה בדיוק מה שלא הבנתי במשך תקופה ארוכה. חשבתי שאני יודע מה ה״למה״ שלי כי ידעתי מה אני רוצה לעשות בעולם. אבל הרצונות והמטרות שלי היו רק הביטוי של משהו עמוק הרבה יותר, של הנחת יסוד שעוד לא הצלחתי לזהות.

עבורי זו משמעות.

אני מאמין שקיימת משמעות חיצונית אליי, משמעות שאינה תלויה רק בהחלטה שלי להעניק אותה לדברים. אני מאמין בזה משום שבמבנה האישיות שלי, אני לא מסוגל להכיל עולם חסר משמעות, עולם שבו אין שום דבר גדול ממני, שבו כל הקיום שלי הוא בסופו של דבר רק רצף של אירועים שאין מאחוריהם שום תכלית.

מתוך כך אני מאמין באלוהים.

בעולם שבו אין אלוהים, קשה לי לראות כיצד יכולה להתקיים אותה משמעות חיצונית שאני מחפש. בעולם שבו יש אלוהים, קיימת עבורי האפשרות שיש משמעות שגדולה ממני, שאינה תלויה רק ברצונות שלי ושלא בהכרח מתבטלת עם הקיום האישי שלי.

אני לא טוען שאדם שאינו מאמין באלוהים לא יכול למצוא משמעות עמוקה לחייו. אני מכיר בכך שאנשים שונים מגיעים למסקנות אחרות לחלוטין. אבל עבורי, האמונה באלוהים והאמונה במשמעות חיצונית קשורות זו בזו באופן עמוק.

אני מאמין בכל נימי ליבי שיש משמעות שהיא גדולה יותר מעצמי. וכשאני קם בבוקר, אני קם בניסיון למצוא ולממש את אותה משמעות.

וזו ה״למה״ שלי.

אני מאמין שהמשמעות שלי בעולם היא לעזור לאנשים ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. אני לא יכול להוכיח שזו המשמעות שנועדתי לממש, אבל אני מאמין בה. זו הדרך שבה אני מנסה לתת ביטוי מעשי לאותה הנחת יסוד עמוקה שמניעה אותי.

ופתאום, המשפט של ניטשה התחיל לקבל עבורי משמעות אחרת.

בעבר חשבתי שה״למה״ שלי הוא הרצון לעזור לאנשים. אבל הרצון לעזור לאנשים הוא כבר תוצאה של תפיסת עולם עמוקה יותר. הוא נובע מהאמונה שלי שיש משמעות לחיים, ושיש ערך בניסיון שלי להשפיע על המציאות ולשנות אותה לטובה.

ההבדל הזה אולי נשמע קטן, אבל עבורי הוא משמעותי מאוד.

הרי אם המטרה שלי היא רק להשיג הישג מסוים, ברגע שהדרך אליו הופכת לקשה מדי אני יכול לשאול את עצמי אם ההישג בכלל שווה את המאמץ. אבל אם הפעולות שלי נובעות ממשהו שאני מאמין בו בכל ליבי, השאלה כבר אינה רק האם אני רוצה להשיג את הדבר הזה, אלא גם איזה אדם אני רוצה להיות ואיך אני בוחר לחיות בהתאם לאמונה שלי.

הקטע הוא שהקושי עדיין לא נעלם. גם כשיש לנו ״למה״ ברור אנחנו יכולים לדחות משימות, לפחד, להתעייף או להתקשות להתמיד. משמעות לא מחליפה משמעת עצמית, הרגלים או עבודה קשה. אבל היא יכולה לתת להם כיוון ולהזכיר לנו בשביל מה אנחנו מוכנים להתאמץ מלכתחילה.

אם אתם קוראים קצת בין השורות, אתם יכולים להבין שכל האתר הזה והמאמר הזה בנויים מאותה הנחת יסוד. הרי אם לא הייתי מאמין שיש משמעות בניסיון שלי לשנות את המציאות לטובה, מה הטעם מבחינתי במימוש הפוטנציאל? למה בכלל הייתי רוצה לעזור לאנשים לממש את שלהם?

אני חושב שלא כולנו חייבים להגיע לאותה תשובה. אולי חלקכם ימצאו את ה״למה״ שלכם באמונה דתית, אחרים באהבה, במשפחה, ביצירה, בעזרה לאחרים או במחויבות לערך שהם מאמינים בו. אבל אני כן חושב ששווה לנו לשאול את עצמנו עד כמה אנחנו באמת מבינים את הסיבות שבגללן אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.

לא רק מה אנחנו רוצים להשיג בחיים, אלא למה כל כך חשוב לנו להשיג את זה. ומה נמצא מתחת לתשובה הזו, ומתחת לתשובה שאחריה, עד שנגיע לאותה נקודה בסיסית שאנחנו מאמינים בה גם כשאנחנו כבר לא יודעים להסביר למה.

ועכשיו אני שואל אתכם, קוראיי השאפתנים:

מה ה״למה״ שלכם? למה אתם קמים בבוקר? ומה אתם עושים היום כדי לחיות בהתאם לדבר שאתם מאמינים בו?